עברית‏

בונקר הצוללת "ולנטין" לשעבר נחשב כיום לבונקר העל-קרקעי השני בגודלו באירופה. זהו השריד הבולט ביותר של שלושת מיזמי החימוש הגדולים של הנאצים, אשר שינו מאז מחצית שנות ה-30 של המאה העשרים ללא הכר את חבל הארץ החקלאי במקורו.

כבר בשנת 1935 החלה החברה לחקר ביצועי הכלכלה בע"מ (WIFO) - חברת קש תחת מרותו של משרד הכלכלה של הרייך - בבנייה של מחסן דלק תת-קרקעי באזור הגובל בערים פארגה ונויינקירכן. בשכנות למקום בנתה מפקדת חיל הים מאז 1938 בונקרים נוספים לאחסון של דלקים. שני המתקנים נבנו כמובן במסגרת ההכנות למלחמה. מאז אמצע 1943 נוצלו מתקנים אלה תוך שימוש בתשתית הקיימת ובמחנות העבודה בסביבה לפרויקט "בונקר הצוללת ולנטין".

כיום קיימים רק שרידים בודדים של עדויות למיזמי מאגרי הדלק הענקיים משנות השלושים ושל בונקר הצוללות, כמו גם של מחנות עבודת הכפייה. נותר רק הבונקר לבד, כסימן הכר שאין טוב ממנו לממדיה האדירים של מכונת המלחמה הנאצית.

אתר בנייה תוך מהלך המלחמה

באמצע 1943 החל הצי המלחמתי בבניית בונקר הצוללות "ולנטין". בתקופה זו הייתה כבר לצבאות בעלות הברית עליונות אווירית מוחלטת בכל מרחב הרייך השלישי. בנייה של צוללות במספנות הגלויות, שהיו ברובן חשופות ובלתי מוגנות, לא הייתה אפשרית. בבונקר "ולנטין" היו אמורות להיבנות צוללות מסוג חדש בשיטת הסרט הנע, והאתר היה מוגן על ידי תקרות וקירות בטון בעובי של מטר. ההנהגה הנאצית קיוותה, כי בעזרת צוללות אלה יעלה בידה לנתק את קווי ההספקה של כוחות הברית באוקיינוס האטלנטי ובכך להטות שוב את הכף של המלחמה לטובתה. משום כך ניתנה לפרויקט "ולנטין" עדיפות עליונה.

רעב, כפור ותשישות

במשך 20 חודש בלבד - מקיץ 1943 עד אביב 1945 - נבנתה מספנה תת-קרקעית שלמה לבניית צוללות בברמן-פארגה. עד 10000 עובדי כפייה עמלו יום ולילה בתנאי לחץ איומים באתר הבנייה הענק: פועלי כפייה אזרחי מזרח ומערב אירופה, שבויי מלחמה סובייטיים, אסירים צבאיים מאיטליה, אסירי מחנות ריכוז ועצירים של מחנה עבודה לחינוך מחדש של המשטרה החשאית הנאצית, הגסטפו, בעיר ברמן. כולם היא אסירי מחנות שונים בסביבת ברמן, שהיו מרוחקים מהבונקר במרחק עד 6 קילומטר. אנשים אלה, שהיו תשושים ממחלות ותת-תזונה, הועבדו במשמרות של 12 שעות בעבודת פרך. כ-1600 מתו כתוצאה ממאמץ גופני לא אנושי, תת-תנאים וחוסר תזונה ששררו במחנות. קיים תיעוד כתוב לגבי 1144 מקורבנות אלה.

ההריסה והשימוש שלאחר המלחמה

בשלהי מאי 1945 נהרס החלק של הבונקר שבנייתו עדיין לא הסתיימה בהתקפה של חיל האוויר המלכותי הבריטי. זמן קצר לאחר מכן הופסקו עבודות הבנייה. למעשה, לא נבנתה בבונקר ולנטין מעולם אף צוללת.

עם סיום המלחמה שימש תחילה המתקן את כוחות בנות הברית לניסויי הפצצה. לאחר ביטול תוכניות ההריסה, הוא היה למגרש משחקי הרפתקאות לילדי הסביבה. בסוף שנות החמישים הועבר כל השטח לרשות הצבא הגרמני, ובשנות השישים קיבלה את הפיקוד על המתקן מפקדת הצי, אשר השתמשה בחלקים של הבונקר לאחסון האספקה של הצי עד סוף 2010.

הדרך לאתר ההנצחה וההגות

זו הפעם הראשונה מאז קיומו בן שבעים השנים בקירוב, משמש כעת הבונקר החל מינואר 2011 למטרות אזרחיות. "בונקר ולנטין" הפך ל"אתר הנצחה והגות בונקר ולנטין" המיועד להתייחדות עם הזיכרון האפל של העבר, כאשר אירועים שונים ומגוונים אמורים לעודד ולהנחות התמודדות מחשבתית פעילה ולעורר מחשבה בקשר לעבר, להווה ולעתיד של הבונקר ושל סביבתו. הסנט של העיר ההנסאית החופשית ברמן הטיל על המרכז הארצי ללימודי מדעי המדינה את הקמת התוכנית ואת הביצוע של הפרויקט "אתר ההנצחה וההגות בונקר ולנטין".

הביקור במקום

לאורך מסלול של 1.5 ק"מ דרך השטח והבונקר עצמו ממוקמות 25 תחנות המספקות מידע על תולדות המקום. כבר בתחילת הדרך ניצב פסל ההנצחה "חיסול באמצעות עבודה" המוביל דרך שער הכניסה הראשי אל מרכז המידע הממוקם בצד הדרומי של הבונקר. ניתן לקבל כאן מדריך מולטימדיה בשפות הגרמנית והאנגלית, המלווה את המבקרים ומספר על התחנות כאשר עוברים על פניהן. במרכז המידע נמצא גם שולחן מולטימדיה המסביר את ההתפתחות הכרונולוגית והגיאוגרפית של נוף ההתחמשות בהקשר לבונקר "ולנטין" מאז תחילתה בשנת 1930 ועד לייעודו היום. ניתן למצוא כאן גם תערוכה ומקורות מידע נוספים להעמקת המידע.

הביקור במקום הוא חינם. מדריך המולטימדיה אף הוא ללא עלות ושכירתו מחייבת הפקדת ערבון.

הדרכות:
קבוצות יכולות להזמין סיור מודרך בשפות רבות שניתן לתאם מראש בדוא"ל
או בטלפון: +49 (0)421 – 69 67 36 70. mail@bunkervalentin.de
ההשתתפות בסיור המודרך כרוכה בתשלום.

שעות פעילות: נא לברר מראש באתר האינטרנט שלנו.